פסק-דין בתיק ת"ק 31819-09-11

התובע הגיש תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך 5,000 ש"ח, רק משום שלטענתו סוכם ביום 27.4.11 שהנתבעת תשלם לו פיצוי של 1,200 ש"ח - זאת עקב נזק שנגרם בביתו לאחר נזילה, אך מאחר ועברו כחמישה חודשים והתובע ראה שהסכום הנ"ל לא מגיע לידיו, החליט להגיש תביעה זו כאמור, על סך 5,000 ש"ח.

עד שהגיע מועד הדיון בתביעה, ביקשו הצדדים מבית המשפט לדחות את מועד הדיון שנקבע מראש - זאת על מנת לאפשר להם להגיע להסכם גישור ובהתאם לבקשתם, הועבר עניינם לגישור.

כפי שעולה מטענות הצדדים, לא הצליחו הצדדים להגיע להסכם ביניהם בגישור, וכך חזרו הצדדים להידון בבית המשפט.

אינני מבין מדוע לא ניתן היה להגיע להסכם בגישור או להסכם מחוץ לכתלי בית המשפט, שכן אין ספק שהגעה להסכם כלשהו בטרם הגיע מועד הדיון, היה חוסך מזמנם של הצדדים ומזמנו של בית המשפט.

כתבתי לעיל, שאינני מבין מדוע לא ניתן היה להגיע להסכם, אך מטענת התובע ניתן להבין, כי ההסכם לא הושג, משום שהוא סבר שעל בית המשפט להעניק לתובע את מלוא הסכום שתבע בכתב התביעה, ומלוא סכום זה מגיע היום לסך 3,800 ש"ח, שכן אין חולק בין הצדדים, שבסופו של יום, קיבל התובע את סכום הפיצוי המוסכם ביניהם, בסך 1,200 ש"ח.

נראה על פני הדברים, וגם כפי שהתרשמתי מהתובע, שרק כעסו כלפי הנתבעת היא זו אשר גרמה לו שלא להגיע להסכם ולעמוד על מלוא סכום התביעה, אך לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שקראתי את כתבי הטענות, הרי שמטענות אלה עולה שאין כל הצדקה לסכום התביעה שתבע התובע, שהוא מוגזם, בלתי מוסבר ובלתי מוכח.

למעשה, אין חולק בין הצדדים, כי ביום 27.4.11, חתמו הצדדים על כתב קבלה ושחרור לפיו התחייבה הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 1,200 ש"ח, אך אין גם חולק, שתשלום זה לא בוצע מיידית, אלא שהוא הועבר בפועל לידי התובע לאחר הגשת התביעה.

השאלה הנשאלת, האם מוצדקת התביעה לאור העובדה שהסכום לא הועבר במועד, והשאלה היא, האם בכוונה תחילה או בזדון, לא הועבר הסכום לתובע במועד סביר מאז החתימה על גבי כתב קבלה ושחרור.

אני מקבל את טענתו של נציג הנתבעת, שאכן לא זדון ולא רשלנות היתה כאן, אלא פשוט הבנת הנקרא. שכן, מסכים אנוכי עם נציג הנתבעת, שמתוך שנכתב בכתב הקבלה ושחרור, אפשר היה בהחלט להבין שכתובת מקום מגוריו של התובע שאליה אפשר להעביר את ההמחאה, היא האחים הורוביץ וגם האחים קיבוביץ, ורק מתוך טעות, העבירה הנתבעת במועד מוקדם, ביום 3.7.11, את ההמחאה אל כתובת שהם קראו אותה כאחים הורוביץ במקום אחים קיבוביץ.

הנתבעת הוכיחה טענה זו, שכן הוצגה בפני הודעה על העברת התשלום לכתובת המוטעית, ולכן אני בהחלט מסכים שהיתה טעות כאן, ולא התחמקות מלשלם לתובע את הסכום המוסכם.

כפי שעולה מהנסיבות ומטענות נציג הנתבעת, לאחר שהופנתה תשומת ליבם שלא נתקבלה ההמחאה, העבירו הם שוב המחאה בנקאית אל הכתובת המתוקנת של התובע, אך העברת ההמחאה הגיעה אל התובע לאחר הגשת כתב התביעה.

לכן מכל הנסיבות הנ"ל, אין בית המשפט דן על פי כעסו של צד זה או אחר, אלא על פי העובדות והנסיבות של המקרה, ובמקרה זה, הגם שאי קבלת התשלום במועד - גם אם ההעברה היתה באיחור בשל הטעות, היא זו אשר גרמה לתובע להגיש את כתב התביעה, אך כל תיאורו של התובע על הטרטורים ועל מה שעבר כתוצאה מהעברת התשלום, איננה מקובלת עלי - כל זאת לאור הנימוקים שפורטו לעיל.

באשר לטענת נציג הנתבעת על העדר יריבות - הרי שברצוני לציין, שעצם מתן ההסכמה בכתב הקבלה ושחרור, היא היוצרת את היריבות בין הצדדים.

רק לאור העובדה שהתובע נאלץ להגיש תביעה, שכן הוא יכול היה בהחלט לסבור שהתשלום התעכב מסיבה זו או אחרת (שכן התובע לא יכול היה לדעת שהיתה טעות בהבנת הכתובת), לכן רק בשל כך, על הנתבעת לפצות את התובע.

באשר לסכום הפיצוי - נראה לי במקרה זה כסכום סביר המתקבל על הדעת, בהתחשב בנסיבות העניין, בסך של 500 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

למעט הסך הנ"ל - אין צו להוצאות.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.

<#3#>